כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של ה[blank_start]תנ"ך[blank_end], שנכתב ב[blank_start]טבריה[blank_end] על פי כל כללי המסורה הטבריינית, ככל הנראה ב[blank_start]סוף המאה העשירית[blank_end]. החוקרים רואים בכתב יד זה את הנוסח העתיק והמדויק ביותר של התנ"ך. לדעת חלק מהחוקרים זהו ספר התורה ש[blank_start]הרמב"ם[blank_end] העיד על דיוקו. הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן ב[blank_start]חלב[blank_end] עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, [blank_start]יצחק בן צבי[blank_end]. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

הכתר נכתב בירושלים בסוף המאה העשירית

בכתר משולבות הערות של המסורה שהן ניקוד, טעמים והערות המסורה

הכתר נכתב בצורת ספר - מצחף ולא בצורת מגילה

הכתר הגיע לארץ ונמסר ל